לוטאטי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב מיום 17.1.10 (כב' השופטת מיכל שריר) בה נתקבלה בקשת המשיבה (הנתבעת) להתיר הבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה למבקשת (התובעת) ע"י הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ביום 25.6.08 בגין תאונת דרכים מיום 12.7.07 שהוכרה גם כתאונת עבודה ושבה נגרמה לה חבלה בעמ"ש מתני וגבי. לשם כך הורה בית משפט קמא על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה תוך חיוב המבקשת בשלב זה בשכ"ט המומחה.

לאחר שעיינתי בבר"ע ובנספחיה, ובהחלטת בית משפט קמא, מסקנתי היא כי אין בטענות המבקשת לגלות עילה למתן רשות ערעור, ולפיכך יש לדחותה בלא לבקש עליה תשובה.

הלכה היא כי בית המשפט של ערעור "יתערב רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהחלטתה של הערכאה הדיונית בבקשה להביא ראיות לסתור" (ראו: ע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי תק-על 2006(1) 3112; רע"א 3558/09 הורוביץ נ' אי איי ג'י ביטוח זהב בע"מ [פורסם בנבו], 5.4.09. יצויין כי דברי כב' השופט ריבלין ברע"א 7682/06 המצוטט בבקשת רשות הערעור בסעיף 18 נאמרו בנסיבות שבהן נדחתה הבקשה להביא ראיות לסתור, שלא כבעניין הנדון).

המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. החלטת בית משפט קמא מיישמת נכוחה את אמות המידה שנקבעו בפסיקה המצדיקים היתר להבאת ראיות לסתור בתביעה על פי חוק הפלת"ד, כשאחד מאותם מקרים שהוכר בפסיקה הוא כאשר לא הוצגו לפני הועדה ראיות מהותיות באשר לעברו הרפואי של התובע שיש בהן כדי להשפיע על החלטת הוועדה (ראו: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה פ"ד מה(4) 88).

בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים התרשם מהמסמכים והתיעוד הרפואי (ראו נספח ג' לבר"ע) וקבע על יסוד התשתית העובדתית שהונחה לפניו - ובין היתר על סמך הודאת המבקשת לפיה נדרשה לטיפולים בגבה מספר חודשים לפני התאונה - כי החומר הרפואי הנוגע להחמרה שחלה במצבה של המבקשת בחודשים עובר לתאונה לא הועמד לרשות הוועדה הרפואית אשר קבעה כי "היתה תקופה של כאבי גב תחתון בשנת 2000 ... באופן הדרגתי – הנ"ל יצאה מהפרעות לומבליות אשר התחדשו בחריפות בתאונה 12.7.07". ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא מעוגנים על פניו בחומר הרפואי שבא לפניו ואין מקום להתערב בהם.

החלטתו של בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור ולמנות מומחה רפואי במקרה הנדון מנומקת וסבירה על פניה, שכן מדובר במידע רלוונטי ומהותי הנוגע לעברה הרפואי של המבקשת עובר לתאונה כדרישת ההלכה הפסוקה. משנקבע שלפני הוועדה לא היו עובדות רלוונטיות הנוגעות למצבה הרפואי של המבקשת עובר לתאונה, היה מקום על פניו להתיר למשיבה להביא ראיות לסתור ולמנות מומחה רפואי.

מכל מקום בידי המבקשת האפשרות לזמן את המומחה לחקירה נגדית ולשלוח שאלות הבהרה ויהא בידה לעמת את המומחה עם טענותיה (ראו תקנות 15(א) ו(2) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986). ממילא דחייתה של הבקשה בשלב זה אינה יוצרת מצב בלתי הפיך שלא יהיה ניתן לתקנו על ידי פסיקת הוצאות אם תתקבל התביעה ושמורה למבקשת הזכות לערער על ההחלטה במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין אם תסבור כך (ייתכן למשל שהמומחה שמונה יגיע למסקנה הנוחה למבקשת כך שלמבקשת לא תהיה עוד סיבה לערער מטעם זה).

באשר לטענת המבקשת לפיה לא הוגש תצהיר מטעם המשיבה בתמיכה לבקשה להביא ראיות לסתור, אציין כי המשיבה התבססה בבקשתה על נתונים העולים מהמסמכים הרפואיים שצרפה, מה גם שהמבקשת עצמה לא תמכה את תשובתה בתצהיר כגון על כך שהגישה את כל המסמכים הרפואיים למל"ל וכיו"ב.

ההחלטה לחייב את המבקשת בשלב זה בהוצאות המומחה היא מן ההחלטות שאין ליתן לגביהן רשות לערער, לפי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט – 2009.

מכל מקום נושא התשלום למומחה אינו בגדר סוף פסוק, אין מדובר בהחלטה סופית (כפי שציין גם בית המשפט בהחלטתו) וההחלטה נוגעת למימון ביניים בלבד. לערכאה הדיונית יש אפשרות לתקן את ההחלטה בהתאם לנתונים שיובאו לפניה במהלך המשפט ולקראת סיומו. החלטת בית המשפט לחייב את המבקשת במימון ביניים של שכר טרחת המומחה, כבמקרה הנדון, אינה משפיעה באופן ממשי על זכויות המבקשת או מסבה לה נזק באופן שיצדיק מתן רשות ערעור.

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבה. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו אדר תש"ע, 01 מרץ 2010. המזכירות תודיע לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: